פיתרון מרקסיסטי מופלא באפריקה פרק ג’

פרק 3 השליחות באפריקה.

חלק שלישי: שלושת הפיתרונות לקידום הפיתוח החקלאי במדינה.

כתב: פאולו ליסקר.

לאחר סעודת הערב של שרצים במלון “פולאנה” עם המשלחת של הבנק העולמי, קמנו כדי לגשת לאולם הישיבות להרצות בפני המשלחת הנכבדה של הבנק על שלושת הדרכים “לחולל” פיתוח חקלאי במדינה זו המגדירה את משטרה כי “מרכסיסטי מדעי” (Marxismo Cientifico).

אני הקדמתי והלכתי לשלם בדולרים את ה”נזק” של ארוחתנו שהייתה  ביוזמתי. המטרתה הסמויה (אולי גם הגלויה) הייתה להקטין את הנזק שהאדונים המכובדים של הבנק היו עלולים לגרום במתיחת ביקורת על תכניתי, לא חשוב באיזה נושא ובכך למוטט אותה ובדרך זו לחסל כל תקווה לקידום החקלאות של מדינות אפריקה השחורה כי הם באמת לא מעוניינים בכך!

הם עושים את זה כבר שנים ויותר. גרוע במקרה דנן מחסלים גם את שליחותי באפריקה ובכלל.

תאמינו לי, מדי פעם אני חושב בכול הרצינות שזו בעצם מטרותם ביבשת וזאת בכדי לשמור אותה לספארי והמשכיות של חיות והצומח הפרא לתועלת האדם הלבן שאין לא מה לעשות עם כספו.

מרוצים וטובי סבר יצאנו ואיחלנו לילה טוב בניד ראש לכול הערבים והנציגים מהארצות הקומוניסטיות, גם הם הגיבו באותה צורה והמשיכו עדיין לשבת וללקק את אצבעותיהם מהשיריים של הלובסטר ושרימפס הענק שהוגשו באותו ערב.

אולי חשדו או גם שמעו פה ושם מילה בעברית, אבל הנוכחות של אנשי הבנק העולמי ריסנה אותם, את בני הכלבים הללו מלשחרר איזו אמירה אנטי ישראלית כפי שעשו לעתים קרובות כששמעו וראו החדשות על המזרח התיכון בטלוויזיה בחדר האוכל של המלון. (בחדרים לא היה מקלט).

פעם כשראיתי שהם אוספים לכלביהם שיריים מהצלחות, הערתי בשאלה סרקסטית האם הם לוקחים אוכל לילדים שנשארו בבית או למשרתיהם הכושים המקומיים. מאז הם הסתכלו  עלי עקום. ואני מה אכפת לי!

 הם מזמן חשדו שמסתובב או שגר מלון, ישראלי חוצפן, כנראה “מהמוסד” שמתנהג ומדבר בדיוק כמו הכושים הפרימיטיביים המקומיים.שיחשבו! אפילו האו”ם כשפרסמה את רשימות עובדיה במדינה, דאגה  לרשום אותי תחת ברזיל כארץ הלידה, אזי בעצם באופן רשמי הייתי מומחה ברזילאי ולא ישראלי, כול זה כמידת זהירות נגד סכנת חטיפה מידי הארגון לשחרור פלסטין, שלא מזמן פתח משרד קונסולארי במדינה, לא רחוק מבית המלון בו התגוררתי.

שילמתי את החשבון אבל הייתי שמח חייכתי לקראתם בהרגשת מנצח. שלפחות היום הם ירגישו מה עובר על אלו הלא ידידים של המשטר שה”כול שייך לכול”.

היום מי שהזמין פירות ים, ההוצאות של כולם מתבצעת במטבעה זר ולא חשוב אם הוא ידיד המשטר או אימפריאליסט. הזמנת לובסטר ושרימפס, כולם שווים במעמד הזה, גם אתם תשלמו בדולרים, בני כלבים.

מה בכלל אתם תורמים למדינה הענייה הזאת, יותר עוני ועוד גונבים מאוצרות הטבע שלה?

הכנתי את המצגת עם כול האביזרים והמכשור הדרוש ביקשתי עזרה מעמית שחור מקומי והתחלנו את הצגת של שלושת המסלולים הניתנים לביצוע בתנאי שיש רצון טוב מכול המעורבים בתהליך ובעזרת השם, (ומרכס גם).

רשמתי בלוח:

אפשרויות או מסלולים

  1. להגדיל את התפוקה החקלאית ליחידת שטח ע”י שימוש בתשומות מודרניות.
  2. לא להכניס תשומות מודרניות אבל כן להכניס שטחים חדשים ליצור מזון.(התרגום  המעשי בביעור של אלפים אם לא מיליוני דונמים של יער בתול).
  3. להכריז על מצב חרום. (העולם הנאיבי ישלח מזון בצי אוניות ומטוסים בלי צורך של “עזרת השם ומרכס”! הם עושים את זה כבר שנים. כנראה יותר קל וזול מאשר לרתום את השחורים לעבודה ואחראיות לגורלם.

    בנוסף זה מתקבל כאקט פילנתרופי יוצאי מגדר הרגיל וכול העולם ימחה כפיים).

ראיתי תזוזות של אי נוחות וחוסר נחת כאילו שאלו את עצמם, מה האיש הזה רוצה להגיד לנו. ויותר גרוע, מה נמסור לממונים בבנק העולמי, איך בכלל ניגשים בפועל לאחת מין הדרכים הללו!

אז קמתי ואמרתי:

גבירותיי ורבותי: הדיון נפתח, נתחיל, אם יש לכם שאלות, ספקות, דברים לא מובנים זה הזמן לעלות לדיון, אני ברשותכם מקציב שעתיים. עכשיו השעה 22, עד חצות אני תקווה שהכול יהיה ברור ונהיר ותוכלו לתת לי אור ירוק להתחיל להפעיל אחת המסלולים לתכנון המגזר החקלאי. בסדר?

שוב נחזתה אי נחת ,תזוזות ,עצבניות, הם דיברו בניהם באנגלית שלא אבין ומר אשכנזי סיכם ואמר: אין לנו כוח לאחר יום עבודה מפרך וארוחה ערב דשנה להתחיל לדון במסלולים המסובכים השונים שאתה מיציג לפנינו, אנחנו מותשים ורוצים לנוח וכך בחשבון שלא הכנת לנו שום ניר עבודה בכדי שנוכל להתכונן, אזי נדחה את הישיבה למחר בעשר  בבוקר. זה בסדר מצידך?

אין בעיה עניתי, אבל גם מחר לא יהיה ניר עבודה.

נדבר, נשוחח, נתווכח ובסוף היום נכתוב את הסיכום ונבחר את המסלול הכי מתאים להכנת תכנית לפיתוח המגזר החקלאי, כך אני עובד.

תכנון שלי שיהיה מקובל עליכם והבטחת מימון מהבנק לכול תקופת המיזם. אני מזכיר לכם, 15 שנים עד שאחרון החקלאים מתחיל ליהנות  מהפיתוח של משקו(אם עדיין יחיה עד אז)!  מסכימים כולם?

למה הזמן כול כך ארוך, שאלה דר.שרפנמסר מהקרן לעזרה לארצות העולם השלישי, נציגת אוסטריה.

גם אני הייתי קצת עייף ומאוכזב בגלל הדחייה למחרת היום כשלא תהיה יותר השפעה טובה של ארוחת הערב עם יין, הלובסטרים והשרימפס. הכול עד אז ישכח וימצא  בתוך האסלה של בית השימוש בחדר המלון ובלי כול ספק האווירה הטובה תתפוגג.

עניתי בקול צלול וחזק למרות העיפותי:

אינני קוסם גברתי, אם את חושבת שאפשר לקצר את התהליך, תזמיני קוסם אוסטרי, שמעתי שזו ארץ ברוכה בקוסמים! יבוא יעשה “הוכוס פוכוס” ולמחרת תתעורר יבשת אפריקה לגמרי לבנה, בלי כושים מפחידים, בלי עוני, מאושרת וכול הזיכרונות העבר על ניצול, שוד אוצרות הטבע, עבדות, לגמרי מחוק, נו מה את אומרת?

כולם צחקקו והסכימו בלי תנאים.

אז מחר בשעה 10 בבוקר, אחרי “אכול כמה שאתה יכול” של הארחות  הבוקר של מלון פולאנה נפגשים כאן בחדר הישיבות, אני כבר רץ לסדר שהמקום יהיה פנוי בשבילנו. לילה טוב!

סכנה גדולה חשבתי, יתכן שמחר יהיה חשוף, חס וחלילה, לביקורות קטלניות של אנשי משלחת של הבנק, הרי זה כול תפקידם בחיים או אולי אני טועה.

כאב הלב, שבתוך המלון היה אוכל הכול “טוב הארץ וחו”ל” והריחות של המכלים הגיעו גם מחוצה לו.

שם עמדו מתחת לפנס רחוב כבוי (אין כסף לעירייה להחליפו) ילידי המדינה, הכושים, ושוחחו על “דה ועל מה” ובעצם רעבים, לא זוכרים אם אכלו אתמול,(ואת מי), גם היום בודאי שלא ומחר אלוהים גדול, אוי סליחה, לא לשכוח גם את מרכס!

עצוב, עצוב מאוד במדינה נאיבית שמנהיגיה חשבו שחלוקת האין, המחסור והעוני תביאי את הגאולה למדינתם וליבשת המיוסרת כולה.

כבר אז אמר פידל קסטרו : מהפחה או מוות, כמה רומנטי!

 סוף הפרק השלישי.

[warning]

פאולו ליסקר.

רחובות, ישראל.

כל הזכויות שמורות

[/warning]