מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

המשמורת המשותפת על הילדים הופכת להיות יותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות, באופן לפיו שני ההורים חולקים יחדיו את גידול הילדים, וזאת בניגוד לעבר, שבו ברוב המקרים האם שימשה כמשמורנית היחידה של הילדים, כך שהילדים גרו אצלה דרך קבע, בעוד האב קיבל הסדרי ראיה עמם.

בכל הקשור למזונות ילדים, ולרבות ילדים שנמצאים במשמורת משותפת, חל סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי”ט-1959, שקובע שכל אדם חייב במזונות ילדיו לפי הדין הדתי האישי שחל עליו.

לפיכך, כאשר מדובר בתשלום מזונות של הורים יהודיים, כולל הורים שחולקים משמורת משותפת, הם יחויבו לפי ההלכה היהודית, שמטילה את החובה העיקרית בנושא זה על האב, בעוד האם נושאת בחובה משנית בלבד.

ההלכה היהודית גם מפרידה בין הוצאות הכרחיות (כגון מזון, הלבשה הנעלה, מדור, חינוך, ובריאות), שבהן נושא רק האב, לבין הוצאות שאינן הכרחיות (כגון בילויים, טיולים, מתנות, חוגים, שיעורים פרטיים), שבהן נושאים האב והאם יחדיו.

לפי ההלכה, לגבי ילדים מגיל לידה ועד גיל 6, האב נושא לבדו בעלות ההוצאות ההכרחיות; מגיל 6 עד גיל 15, האב נושא לבדו בעלות ההוצאות ההכרחיות של הילד, ושני ההורים נושאים בהוצאות שאינן הכרחיות; מגיל 15 עד 18 כל ההוצאות נחשבות להוצאות שאינן הכרחיות, ושני ההורים נושאים בהן יחדיו.

אולם, בעקבות המעבר ההולך וגובר למשמורת משותפת, שגרם לאבות לממן באופן ישיר את הוצאות הילדים בזמן שהם שוהים אצלם, וזאת בנוסף לתשלום המזונות לאשה, התפתחה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה מגמה שהפחיתה את שיעור המזונות שמוטל על אב שחולק משמורת משותפת, וזאת בהתחשב בהיקף זמני השהות של הילדים אצלו.

השינוי המהותי ביותר בנושא מזונות ילדים במשמורת משותפת אירע במסגרת פסק הדין התקדימי שניתן בתיק בע”מ 919/15 על ידי בית המשפט העליון ביולי 2017, שמכונה גם “הלכת 919/15”.

הלכת 919/15 קובעת שכאשר מדובר בילדים בני 15-6 שנמצאים במשמורת משותפת, שני ההורים, הן האב והן האם, נושאים בכל הצרכים שלהם, הן ההכרחיים והן הלא הכרחיים, וזאת בהתחשב ביחס היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים ויחס חלוקת זמני השהות של הילדים, ולפי נסיבות כל מקרה לגופו.

לפיכך, אם, למשל, חלוקת זמני השהות וגובה הכנסות ההורים הינו שווה או דומה, תשלום המזונות שמוטל על האב יכול להתבטל, כך שכל הורה יישא רק בהוצאות הישירות שעליו לממן כשהילדים אצלו. לעומת זאת, אם חלוקת זמני השהות הינה שווה והכנסת האם גבוהה מהכנסתו של האב, ייתכן אף שהאם תחויב בתשלום מזונות לאב.

עוד יודגש כי פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה שניתנה לאחר מתן הלכת 919/15 החילה את הכללים שנקבעו בהלכה זו לא רק לגבי מזונות ילדים במשמורת משותפת, אלא על כל הילדים מעל גיל 6, וזאת גם אם המשמורת שלהם לא הוגדרה כמשותפת.

הכללים לקביעת סכום המזונות לפי הלכת 919/15 והפסיקה בעקבותיה

במסגרת הלכת 919/15 בית המשפט העליון התווה את העקרונות הכלליים לגבי אופן חישוב סכום המזונות לגבי ילדים מעל גיל 6.

פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה שניתנה לאחר הלכת 919/15 הוסיפה ויצקה תוכן קונקרטי יותר לעקרונות הללו, ובהתאם לכך נקבעו הכללים הבאים לגבי אופן חישוב תשלום המזונות עבור ילדים מעל גיל 6:

  1. היכולות כלכליות של כל אחד מההורים כוללות לא רק את ההכנסות הפנויות שלהם, אלא את כל המקורות הכלכליים שעומדים לרשותם מעבר לשכר העבודה, כגון קצבאות ילדים, קבלת תמיכה כספית מההורים, הכנסה מדמי שכירות, וכיו”ב.
  2. האבחנה בין הוצאות הכרחיות להוצאות לא הכרחיות בוטלה, והוחלפה באבחנה בין הוצאות תלויות שהות (כולל מדור), הוצאות שאינן תלויות שהות, והוצאות חריגות.

הוצאות תלויות שהות (כולל מדור) כוללות מזון, מוצרי היגיינה, דמי שכירות/משכנתא, ועד בית, חשמל, מים, גז, אינטרנט, כבלים, וכיו”ב.

הוצאות שאינן תלויות שהות כוללות ביגוד, טלפון נייד, רב-קו, ציוד לבית הספר, ציוד לחוגים, מתנות ימי הולדת חברים, חגיגת אירועים שונים, תספורת, וכיו”ב.

הוצאות חריגות כוללות הוצאות רפואיות יוצאות דופן שאינן מכוסות בסל הבריאות, והוצאות חינוך יוצאות דופן כגון חוגים, שיעורים פרטיים, קייטנות, וכדומה.

  1. הוצאות תלויות שהות (כולל מדור) ייקבעו הן לפי יחס היכולות הכלכליות של ההורים והן לפי חלוקת זמני שהות בין ההורים, מאחר שעלותן של הוצאות אלו היא גם פונקציה של זמן השהות של הילדים בבית כל אחד מההורים.

הוצאות שאינן תלויות שהות והוצאות חריגות ייקבעו רק לפי יחס יכולות כלכליות, מאחר שאין קשר בין עלותן להורים לבין זמן השהות של הילדים בבית של כל אחד מהם.

השפעת הלכת 919/15 על הפחתת סכום המזונות

לפי הפסיקה, ניתן לבקש את שינוי סכום המזונות שנקבע בפסק דין או בהסכם, להגדילו או להפחיתו, בכל מקרה שבו אירע שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את השינוי.

לפיכך התעוררה השאלה האם הלכת 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתה של סכום המזונות שנקבע בפסק דין או הסכם לפני שניתנה הלכה זו, וזאת בעקבות הגשת תביעות שונות להפחתת סכום המזונות בהסתמך על טענה זו.

פסקי הדין שניתנו בתביעות אלו אינם אחידים, אולם רובם קבעו שהלכת 919/15 איננה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את הפחתת סכום המזונות, וכי מי שמעוניין להפחית את סכום המזונות עדיין צריך להוכיח שאירע שינוי נסיבות מהותי כמקובל, ללא קשר להלכה זו.  קביעה זו נומקה בצורך לשמור על עקרונות היציבות וסופיות הדיון, וכן בשל החשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות להפחתת סכום המזונות רק בשל קבלת הלכת 919/15.  עם זאת, ניתן גם פסק דין שקבע שכאשר מדובר בסכום מזונות שנקבע בהסכם, להבדיל מפסק דין, ניתן להסתפק בשינוי נסיבות עובדתי כלשהו, להבדיל משינוי נסיבות מהותי

חוסר האחידות בפסיקה גרם באופן טבעי לחוסר בהירות וחוסר וודאות בעניין זה. פסק דין שניתן על ידי ביהמ”ש העליון ביום 20.1.2021 בתיק בע”מ 7670/18 פלוני נ’ פלונית, שם קץ לחוסר האחידות בפסיקה בעניין זה, בקובעו שלהלכת בע”מ 919/15 אין תחולה רטרואקטיבית על סכומי מזונות שנקבעו לפני שהיא ניתנה, וכי היא איננה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את הפחתת סכום המזונות. עוד נקבע שעדיין יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם כאשר מדובר בסכום מזונות שנקבע בהסכם שאושר כדין (ולא רק בפסק דין). הלכה זו נומקה בצורך לשמור ולהגן על עקרון סופיות הדיון, עקרון השמירה על היציבות המשפחתית ועיקרון טובת הילד.

פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג משמורת משותפת ומזונות וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!

קראו עוד

יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.