פיתרון מרקסיסטי מופלא באפריקה פרק ד’

  ” שליחות לאפריקה”

אפריקה

פאולו ליסקר- רחובות ישראל. 13-06-2011

הנושא :היום נחליט.

פרק 4

באמת בשעה 10 לאחר ארוחת הבוקר התייצבה המשלחת של הבנק העולמי ונציגי מוסדות התומכים בארצות העולם השלישי, בחדר הישיבות של מלון “פולאנה” (POLANA)  במדינה במזרח אפריקה בו ביצעתי את שליחותי.

לשמחתי כולם קמו במצב רוח מרומם. יופי, התחלה טובה!

למזלי הכיתוב על הלוח מהלילה הקודם לא נמחק ע”י המנקות.

שלושת דרכי הגישה השונות להכנת התכנית לפיתוח חקלאי למגזר הראשוני (Setor Primario), היו שם כאילו נכתבו כרגע. מצוין חשבתי לעצמי .

אנשי המשלחת התיישבו, הוציאו עטים וניירות והיו מוכנים ל”קרב”.

-בבקשה אנו מוכנים, פתח ואמר מר אשכנזי מנהל המשלחת, תתחיל לסביר לנו את גישתך לתכנון המגזר החקלאי, בבקשה.

 

כפי שכתוב בלוח אני מציג בפניכם 3 מסלולים אפשריים:

   

אפשרויות או מסלולים :

1.   להגדיל את התפוקה החקלאית ליחידת שטח ע”י שימוש בתשומות מודרניות.

2.   לא להכניס תשומות מודרניות אבל כן להכניס שטחים חדשים לייצור מזון.

התרגום  המעשי הינו ביעור של אלפים או אולי מיליוני דונמים של יער בתול. מכירת העץ כחומר גלם לחו”ל ולנצל פוריות  הקרקעות האלו במשך שנים בלי להוסיף כלום דשנים, בדיוק כפי אתם מבקשים לנהוג באפריקה.

3.   להכריז על מצב חרום. זה די נהוג ומקובל כאן.

העולם הנאיבי מיד ישלח מזון בצי אוניות ומטוסים, בלי צורך של “עזרת השם ומרכס”.

העולם הנאור עושה את זה כבר שנים. כנראה יותר קל וזול מאשר לרתום את השחורים לעבודה ואחראיות לגורלם.

בנוסף זה מתקבל כאקט פילנתרופי יוצאי מגדר הרגיל וכול העולם ימחה כפיים. יש לי רשימה שלמה של סיבות מוצדקות ושקריות לשימוש בעתיד ויש לציין  שתמיד זה עבד.

אף אחד לא יבוא לבדוק האם הסיבה להכרזת “מצב החרום” אמיתי או שקרי.  הנה כמה מהן: בצורת ממושכת, עלית מפלסי הנהרות ה”לימפופו” ואחרים בצפון הגשום, גשמים  טורדנים במשך שבועות שגרמו הצפות שמנעו יציאה לשדות, התקפת ארבה, רמיסת הגידולים ע”י פילי פרא שבאו ממדינות שכנות, התפרצות מחלות ומזיקים פעם בגידולים ופעם באוכלוסייה, )מלאריה, שחפת, ומה לא), מוקשים שהתגלו בשדות וכו.

סיבות לא חסרות בידי מושלי המחוזות והם משתמשים כשזה נחוץ להם. 

יכריזו מצב חירום,  ויאמרו שבלי התערבות ועזרה מידית יבוא חורבן, רעב ומוות לאוכלוסיית אדם במיוחד מדגישים את הילדים, עדרי בקר כול שהוא שנותרו עדיין  בחיים.

כך מנצלים את טיפשותם וטוב ליבם של המדינות העשירות ופותרים את בעיות השעה . 

 

כן משלחת נכבדה, ברשות המנהל הנכבד, הדיון נפתח.

 

הראשון שביקש את רשות הדיבור הוא הפקיד סנגאלי.
הוא נגד המסלול הראשון.

אבסורדי, הוא אומר ומוסיף, אני מתנגד בשימוש של זרעים תוצרת הכלאה או הנדסה גנטית, כאן ובאפריקה ובכלל.

הוא ממשיך וטוען שהדבר יכול לגרום לאסון אקולוגי מכיוון שהרוח והחרקים מסוגלים לפזר את האבקה (pólen) למרחקים ולזהם את הזרעים של הצמחים המקומיים לדורות. (כנראה שזה נכון).

החקלאים יישארו עם היד על התחתונה, ובכדי לגדל את הגידולים המסורתיים יצטרכו לקנות לעולמים” זרעים מהונדסים” מחברות מסחריות בחו”ל ובמצב של החקלאות אפריקאית זה בהחלט לא מומלץ.

גם תשומות מודרניות אחרות אסור בתכלית האיסור, זהו משחק באש. הוא ממשיך, אני אומר לכם שאפילו השקיה מסוכנת ביותר באקלים הזה כאן. אצלנו בסנגל המליחו עמק שלם שבעבר היה בין הפוריים ביותר במדינה.

אני מצטער לומר כאפריקאי שאנחנו בהחלט עדיין לא מסוגלים “לאכול” תשומות מודרניות. אנו צריכים לעזור למגזר החקלאי שלנו להמשיך עם החקלאות המסורתית. זה יותר בטוח.

 

אני מפסיק אותו ושואל:

אדון נכבד, בנו כאן לאחרונה סכר עם קיבולת ענקית, מה נעשה עם המים?  

והוא מיד ענה,

-קודם כול עשו טעות תכנונית. לא היה צריך, הוא כבר מלה תנינים!
אבל
הוא כבר עובדה קיימת, אזי שילכו לדוג ולגדל גידולים לתצרוכת עצמית ליד הסכר, את המים לגידולים, אם נחוצים, יתנו  בעזרת משפכים. תאמין זה יהיה צעד חשוב לחלק גדול של האוכלוסייה הגרה בסביבת הסכר החדש.

מישהו חשוב אמר בעבר ” צעד קטן כאן, צעד גדול לאנושות”, מי באמת אמר את זה?

-גמר לטעון ויתיישב.

כול המשלחת הסכימה בנענוע ראש עם האגרונום הסנגלי.

ואני שראיתי לאן הדיון הזה הולך , קמתי ואמרתי,

אם כך נעבור למסלול השני, בבקשה. אני אתן רקע.

בלי תשומות חקלאיות, כמות האדמה הקיימת והניתנת לעיבוד חקלאי לא מסוגלת ליצור יותר יבול ליחידת שטח, הם נוצלו עד תום עוד לפני שהפורטוגלים גורשו מכאן. החקלאים המקומיים לא החזירו לקרקעות “שום כלום”, כמו שאומרים בשפת רחוב, הן גמורות!

לפי הנתונים הסטטיסטים של ה”ארגון המזון העולמי”, כבר עכשיו היא איננה מסוגלת לספק אפילו שליש מתצרוכת השוק שאיננו דורש הרבה. (משבר הביקוש, בתקווה שיבינו, חשבתי לעצמי).

המשכתי,

– אז מה יהיה גורל גידול האוכלוסייה בשנים הקרובות וחזרתם של מיליון הפליטים ממדינות השכנות כשהקרבות יפסקו וישרור שלום? אם ירצה השם בלי מרכס, נו.

יכול לקרוא אסון! יוביל לכאוס מוחלט! 

אנחנו צריכים להתכונן לחלוקת הקרקעות שבידי המדינה (terras devolutas) בשלב ראשון.

בשלב שני להכין כלים לביעור אלפי הקטרים (1 הקטר=10 דונם) לחלוקה לאלפי משפחות של כפריים במטרה ליישב אותם באזור הכפרי ולמנוע הגעתם להתיישב בערים וליצור “סלמס”. גם היום אנחנו יודעים שהעוני והפשע מרקיע שחקים במקומות הנ”ל.

בנוסף הרבה יותר זול ליישב את התושבים בסביבה כפרית. להקים באופן מידי מחלקה להתיישבות כפרית כדוגמת ישראל שהצליחה ליישב מאות אלפים מהגרים ודאגה לצרכיהן בתקופה ראשונית עד התבססותם על הקרקע.

מנהל המשלחת קם כאילו הקיש  אותו נחש, הוא עוד מוכר לי בעבודתי בתה”ל, שם הוא היה המנהל שלי ואמר לי בעברית:

פאולו, בלי לערב את ישראל, אני מאוד מבקש!

ניגבתי את זיעה והנהנתי עם הראש לאות הסכמה וחשבתי לעצמי “גם אתה ברוטוס”, לתומי חשבתי שהגוים כאלו “ראשי אבן” (cabeça dura) אבל הישראלי שבחבורה!

מה לא עושים בשביל המעמד, המשכורת בדולרים והחיים הטובים, הרגשתי שעזבו אותי לבדי לאנחות בשדה הקרב.  

 

 הקשיתי,

אם לא ננהג ככה, הבעיות שיצוצו באזור הערים ויהיו קשות הרבה יותר, בנוסף המחיר הכלכלי וחברתי למדינה יהיה עצום ואולי בלתי פתיר לעולם.

אין ברירה אם רוצים להחזיר את היצור החקלאי לאזורים הכפריים ולמנוע הגירה לאזורים המיושבים בערים אין דרך אחרת מאשר לבער יערות עד, במטרה לפנות קרקע לחקלאות וגידולי מרעה .

באופן מגביל להכין תכנית חלוקתם שלהן בחלקות פחות או יותר שוויונית ולמסור אותם לעיבוד משפחתי.

לדאוג להדרכה חקלאית מינימאלית, לצייד את אותן המשפחות בכלי עבודה פשוטים, לחלק כמות קטנה של זרעים לא מהונדסים אלא מיצור מקומי לזריעה ראשונית, עזרה קטנה לרכישת חומר לבניה פשוטה, בתקופה הראשונה נייבא אפרוחים בני יום ממדגרות בסווזילנד שנקבל חינם מכוון שהם תוצאה של בירור הנעשית במשך  כול ימי השנה, לפי הזמנת המגדלים, פעם זכרים פעם נקבות!

זה בדיוק מתאים לאלו ההומניסטים שמתנגדים להרג של האפרוחים בני יום הללו שאינם דרושים לגידול באותה עת במדינה שם.  כול משפחה תקבל 100 אפרוחים, לגדל על הקרקע בסביבת מקום מגורים העתידי.

הכול יתבצע לאט ובהדרגה.

לפי חישוביי, עלות הפיתוח הפשוט הזה, מאוד מתאים לרמת החיים של האוכלוסייה ברגע הנתון מגרד ה 7000$ US  למשפחה, זיל הזול ותיפתרנה  מירב הבעיות. ולא לשכוח שהתהליך  הזה ימשך 15 שנה.

ההכנסה השנתית שהיום הינה בממוצע 120$ לאדם, תעלה ל 200$ דולר אמריקאים.

עושר גדול לא יהיה כאן, אבל המלאכה מרובה מאוד עד להשגתה.

אפשר להוסיף עוד פרטים אבל אני מעדיף קודם כול לשמוע את תגובתכם, בבקשה!

ההסבר הארוך ומלווה פרטים הקפיץ מיד שני מומחים (איטלקי והולנדי), נציגי “הירוקים” במשלחת הבנק,שתפקידם לשמור ששום תכנית פיתוח, חס וחלילה לא תפגע בנוף, בסביבה, ערכי הטבע וחיות בר ביערות העד. (שמעתי אחר מכן שהם שייכים לתנועת “גרין פיס”).

הם קמו ממקומם, צעדו ללוח ושרבטו איקס על המסלול מספר שתיים ואמרו:

על גופותינו המתה!

אין ביעור יער טבעי, אפילו לא הקטר אחד אדון מתכנן.
אתה נורמאלי?
 בתקופה הזאת שאנו נלחמים בכול החזיתות נגד המדבור המתפשט באפריקה, מעודדים תוכניות שונות של נטיעות ברחבי היבשת, דואגים לתוכניות חינוכיות בבתי הספר בנושא שמירה הטבע וסביבתה. הסיבה הנוספת החשובה ביותר, היער הינו היצרן הגדול ביותר של החמצן שאנו נושמים! הוא דרוש כאן, באירופה ובכול מקום בעולם.

שמענו את רעיונותיך עוד ברומא ומיהרנו לבקש את הצטרפותנו למשלחת זו. מה חשבת להציע? לבצע תכנית בעיור של חלקים ענקיים ביערות כאן לדומה מה שעושים הברזילאים ביער הגשם באמזונס במטרת לגדל בקר וגרעיני שמן? לעולם לא נסכים לעוול הזה. עוד במימון שלנו! מצטערים אין על מה לדבר, אין לזה שום סיכוי והיגיון!

ניסיתי לעמיד את הויכוח בפסים מקצועיים ועניתי להם:

-ששקלתי בין הגנה על היער, זבובי הטסה-טסה המפילים קורבנות עשרות כול יום, חיות הבר והטרף, הגנה על מיליוני הגנו, היפופוטמים והפילים שגורמים נזק עצום לחלקות המעטות שעדיין קיימות ובין הצורך לייצר מזון למדינה רעבה!

אנחנו צריכים פעם ולתמיד להחליט, האדם אפילו שהוא שחור או חיות הבר שאתם כול כך רוצים לשמר. כמה כושים שווים נמר, אריה או גנו, נו כמה רבותיי? אני החלטתי.

הכושי שווה יותר מכול החיות הפרא ביחד שביער, ואם צריכים להוריד חלק ממנו בכדי לגדל אוכל לאוכלוסייה אני לא חושב פעמיים.

את המחסור בחמצן באירופה נתן לפטור בשימוש של מסכות חמצן אם נגיע למצב הכאותי הזה!

כן מסכות חמצן, כן, כן, כדוגמת מכבי האש משתמשים!

חלק של המשלחת צחקו בפה מלה אפילו שמעתי פה ושם מחיאות כפיים או שדמיינתי לעצמי  .

ראיתי שמר אשכנזי עושה לי סימנים כאילו לא “לטרוף”  את “גרין פיס” יתר על המידה ולנסות להגיע לסיכום כול שהוא.  

הבנתי לאן הרוח הזאת נושבת, זיעה קרה שטפה את גבי.

 

איך רציתי שבדקות האלו העזרה של המורים שלי, הפרופסור ויץ או חברי הטוב  וגם מנחה שלי יהושע ארבל שקראנו לו בשם חיבה “שושו” או אפילו יורם עם התכנון הליניארי, שקשה מאוד למצוא פיתרון חקלאי כלכלי טוב והגיוני יותר מאשר “יורק” המחשב המיושן של הפקולטה לחקלאות ברחובות. כמה אתם חסרים לי עכשיו נכבדי. אני לבד וערום על במת האבסורד של אפריקה.
אבל  בכי לא יעזור בכלום ודמעות לא מוחק כישלונות.

אין דבר נתגבר!

בני הכלבים בסופו של הדבר לא ינצחו, ככה חשבתי וכמה טעיתי.

 

שוב התחילו להתווכח באנגלית והמעט שהבנתי היה שאני מפתח דרכי פעולה עצמאים ומצפצף על הנחיות המוסדות הבינלאומיים וספק גדול אם יזמינו אותי לפרויקטים בינלאומיים אחרים ושמוטב להבהיר לי את זה בהקדם האפשרי.

עשיתי את עצמי לא שומע, לא מבין, ביקשתי שקט בכדי להתחיל לנתח המסלול השלישי לאחר ששני המסלולים אחרים נדחו בבושת פנים.

שוב התערב מר אשכנזי שגם הוא היה חיוור כמו סיד, הסתכל בשעוני ואמר: “פרופסור” ליסקר, די להיום! זה הספיק לנו, דנו במשך 3 שעות ואנו רעבים, כדאי לעשות הפסקה ולהמשיך בעוד חודש כשנחזור לביקור נוסף.

חשבתי לעצמי,  ברור שאפריקה השחורה החולה וחלשה יכולה להמתין כמה זמן שהלבנים רוצים, יש זמן למכביר. לא ככה?

כולם הסכימו ברצון ואני נשארתי עם חתיכת גיר ביד. כמעט בכיתי מבושה. חשבתי עם עצמי, הרי יכולתי להמציא סיפור דמיוני שכולם היו מסכמים איתו. הרי כלום במציאות לא יעשו, כול הכתוב יישאר על הנייר במילא , אזי בשביל מה להרגיז אידיוטים שחושבים את עצמם אפיפיורי הידע הכלכלי והחקלאי בתבל כולו. מתחילתו הקרב היה עבוד! טוב עכשיו זה כבר מאוחר.

 

בכול זאת מומחה מסירי- לאנקה בא ללחוץ את ידי, ואמר:

כול הכבוד, דבר כזה לא שמעתי בשום דיון בכול השנים שאני משרת במוסדות בינלאומיים. זאת האמת המרה לאמיתה.

אני מסכים איתך עם כול מילה ומילה. כך היו צריכים לדבר ולעמיד את הדברים על דיוקם. תרשה לי לנשק אותך לאות הוקרה על העונג שגרמת לי ולעוד כמה אנשי המשלחת היום, אבל הם מפחדים מהממונים ומשרותם אזי נמנעים מלהתבטא כמוני. שוב תודה רבה.

 

-למה אתה מעיז. אינך חושש לעתידך כמו חברך במשלחת?

אז הוא עונה בקיצור נמרץ, הרי גם הוא בודאי רעב:

– אדוני המתכנן, זו משימתי האחרונה! בעוד חודש אני עוזב וחוזר לנהל החברה הגדולה בעולם לגידול ושווק התה,  מהטובות בתבל, בארצי סירי לאנקה.

 סליחה על החוצפה אבל אינני יכול שלא לשאול, אתה פרופסור ליסקר בודאי שייך ל”חוג הגדי” בגלגל המזלות, נכון?

-אתה צודק עניתי לו, איך ניחשת?

-לא ניחשתי פרופסור ליסקר, אצלכם בישראל שמעתי שאומרים “שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו” ואני מוסיף על חשבוני גם בהתנהגותו והרצאותיו. בארצנו זהו “לחם חוקינו”, כול אדם סוחב איתו מיום הולדתו את “מזלו”. מזל הגדי Capricórnio)) הינו מייצג אותך בנאמנות מופלאה.

אם הייתה בא לסירי- לאנקה הייתי לוקח אותך לבקר אצל סבי בן התשעים ואז הוא היה מספר לך בלי להכיר אותך את כול עברך מלידתך וגם מי הייתה בגלגולך הקודם ובאיזו דמות תחזור לעולמינו בגלגולך הבאה. תאמין לי הוא לעולם לא טעה, הכול לפי מזלך בגלגל ההורוסקופ!

-תודה מקרב לב, אבל על תסבך אותי עם תואר פרופסור שאני איננו.

הוא ענה נחרצות,

-אני שימשת בעבר במשך 20 שנה דיקן של האוניברסיטה של קולומבו ובה כ-200 אלף תלמידים בפקולטות השונות, אם אני מגדיר אותך כפרופסור, אני יודע אל מה אני מדבר, בשבילי אתה כזה!  

תאמינו לי שגם אני רציתי להחזיר לו נשיקה, אבל כבר היה מאוחר, הוא כבר נאלם במסעדה המפוארת של המלון. 

 

המשלחת כבר לא חזרה לכאן יותר, לפחות כול עוד אני עבדתי במדינה זו.

תכננתי מה שתכננתי, לטוב או לרע. תכנון הרי הינו רק נייר, רק בביצוע יכלים לשנות דברים. אבל  לדאבון ליבי לשלב זה, לפחות באפריקה, כמעט אף פעם לתכלית לא מגיעים.

 אזי היער נישאר כמו שהוא, הרעב לא פסק, זבוב הטסה-טסה, המלריה,והשחפת ממשיכים לעשות שמות באוכלוסייה הכפרית ואנשי המשלחות השונות לקידום אפריקה השחורה לא פוסחות על שום ארוחה ותמיד במסעדות הטובות בתבל ובתי המלון המפוארים שאין כדוגמתם.

אתם בוודאי שואלים ומה נהיה  עם הכושים הרעבים, נכון?

זה סיפור אחר שנספר בפרק הבא.

סוף הפרק רבעי.

רחובות 14-05-2011

פאולו ליסקר