משל – שוק של דעות

בנו של חכמם זקן אחד לא רצה לצאת מהבית. הוא חשב שהוא מכוער

 ופחד שכולם יצחקו עליו. אמר החכם הזקן לבנו: “לעולם אל תהיה

 מושפע ממה שאנשים אומרים! בוא איתי מחר לשוק, ואני אוכיח לך

שאני צודק.”

למחרת, השכם בבוקר, קמו האב והבן וצאו לדרך. החכם הזקן

רכב על גב האתון, ובנו צעד לצידו. מיד שהגיעו אל כיכר השוק, החלו

האנשים שם להתלחש.

“תראו את האיש הזה,” אמרו זה לזה, “אין בליבו רחמים! הוא נח

לו על גב האתון ומניח לבנו המסכן ללכת ברגל.”

אמר החכם לבנו: “שמעת מה שאמרו? זכור זאת היטב, ומחר נחזור

שוב אל השוק.”

למחרת הגיעו החכם ובנו אל כיכר השוק, אבל הפעם ישב הבן על

גב האתון והזקן צעד לצידו.

“תראו את הילד הזה, חוצפן שכמותו!” אמרו הפעם כל האנשים

בשוק, “הוא יושב לו בשקט ובשלווה על גב הבהמה, בעוד אביו הזקן

והמסכן נאלץ לגרור את רגליו בתוך האבק. כמה עצוב!”

“שמעת מה שהם אמרו?” אמר האב לבנו. “זכור זאת היטב, ומחר

נשוב אל השוק.”

ביום השלישי יצאו האב והבן מביתם אל השוק. הפעם הלכו

שניהם על רגליהם והובילו בעקבותיהם את האתון.

“תראו את המטומטמים האלה,” לעגו להם מיד כל מי שהיו בשוק,

“הם הולכים ברגל, כאילו שאינם יודעים שחמורים נועדו לרכיבה!”

“שמעת אותם, נכון?” אמר החכם לבנו, ” זכור כל מילה, ומחר נשוב

אל השוק.

למחרת, ביום הרביעי, רכבו שניהם – האב ובנו – על גב האתון.

בכניסה לכיכר לא יכלו האנשים לעצור את זעמם: “בושה וחרפה!

תראו את שניהם! אין בהם טיפת רחמים על הבהמה האומללה שלהם!

אנשים רעים!”

ביום החמישי הגיעו האב ובנו אל השוק, נושאים את האתון על גבם.

“טפשים!” התפוצצו הסוחרים בשוק מרב צחוק, “תראו אותם!

סוחבים את האתון על גבם במקום לרכוב עליה!”

אז פנה החכם לבנו ואמר לו: “אתה רואה, בני, הנה ההוכחה שכל

מה שתעשה בחיים, תמיד ימצאו אנשים שידברו נגדך. לכן לעולם אל

תחשוש מפני דעותיהם של אנשים אחרים, אלא עשה את הטוב ואת

הישר בעיניך.”