משל הצאר והחולצה

יום אחד, לפני שנים רבות, נתקף הצאר הרוסי במחלה נוראה:

מסכן! הוא איבד את החשק לחיות. הוא לא מצא  ענין בשום דבר.

הרופאים באו וישבו ליד מיטתו, אבל איש מהם לא הצליח לרפא

את העצב הנורא שאחז בו.

לבסוף מצא אחד מן החכמים תרופה למחלה.

“הצאר יכול להחלים ממחלתו,” קבע החכם, “אבל לשם כך

עליכם למצוא אדם מאושר לגמרי, לפשוט מעליו את חולצתו ולבקש

מהצאר ללבוש אותה. רק אז יחלים הצאר ממחלתו!”

מיד כשסיים החכם את דבריו, יצאו שליחים דחופים מהארמון

והחלו לסייר ברחבי הממלכה כדי למצוא אדם מאושר באמת.

אך אבוי! לא היה קל כלל וכלל למצוא אדם מאושר באמת.

השליחים החלו לחשוש שזוהי משימה בלתי אפשרית: מי שהיה

עשיר התגלה כחולה, מי שמצב בריאותו טוב התלונן על כך

שהוא עני, או כעס על אשתו וילדיו. כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו

מודאגים או עצובים או חולים או כועסים.

ואז, יום אחד, שמע בנו של הצאר קול מדבר מתוך ביקתה שעבר

לידה: “איזה אושר! עבדתי היטב! אכלתי נהדר! עכשיו אני יכול

ללכת לישון. מה עוד אני יכול לבקש מהחיים?!”

בנו של הצאר ניתר ממקומו בשמחה. סוף-סןף נמצא האדם

הנדיר שהיה מאושר באמת!

מיד קרא למשרתיו והורה להם להכנס לביקתה, לקנות את

חולצתו של האיש בכל מחיר שיבקש, ולהביא אותה במהירות אל

ארמון הצאר.

המשרתים מיהרו להכנס לביקתה כדי לקחת מהאיש המאושר את

חולצתו – אבל אז חיכתה להם הפתעה גדולה: האיש היה עני כל כך,

שאפילו חולצה לא הייתה לו!