יום אחד חמורו של איכר נפל לתוך באר. בעל החיים בכה בקול מעורר רחמים במשך שעות כשהאיכר ניסה להבין מה לעשות. לבסוף, הוא החליט שהחיה כבר זקנה וגם ככה צריך לכסות את הבאר, ולא שווה להציל את החמור.
הוא הזמין את כל שכניו לבוא ולעזור לו. כולם תפסו את חפירה והחלו לגרוף אדמה, זבל ודשן, לתוך הבאר. בתחילה, החמור הבין מה קורה ובכה בקולות נוראיים ואז, לתדהמת כולם הוא נרגע. כעבור כמה שכבות של אדמה האיכר הביט ונדהם ממה שראה. עם כל תוספת של עפר שפגעה בגבו, החמור עשה משהו מפתיע, הוא התנער מעל לזבל ועלה צעד למעלה.
השכנים של האיכר המשיכו לגרוף אדמה על גבי החמור, והוא התנער מזה ועלה עוד צעד. עד מהרה, כולם היו המומים מהחמור שעלה למעלה ופתח בריצה.

מוסר ההשכל הוא שמכל רע יכול לצאת טוב ושגם חמור יכול להצליח אם הוא רק יפסיק לרחם על עצמו.